פסק-דין בתיק ת"צ 19504-04-11

מונחת לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית שבכותרת שעניינה חיוב מחסנים בארנונה, בהתאם לסעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: " חוק תובענות ייצוגיות"), לאחר שהסדר הפשרה פורסם ולא נתקבלו התנגדויות.

1. רקע עובדתי

המבקשים הגישו תובענה מינהלית כנגד המשיבה ובגדרה בקשה לאישור התובענה כייצוגית. עניינה של התובענה בתיקון לצו הארנונה משנת 2001, שבגדרו נקבע כי שטחי מחסנים בין המ"ר ה-41 ועד למ"ר ה-100 יחויבו בתעריף השיורי לפי סעיף 3.3 לצו הארנונה, היינו לפי " בניינים שאינם משמשים למגורים ", כפי שחויבו עד לאותה עת 40 המ"ר הראשונים של המחסן. זאת, תחת תעריף מופחת שהיה קיים עד לאותה עת, ביחס לשטח המחסן בין המ"ר ה-41 ועד למ"ר ה-100. על פי הנטען בבקשת האישור, התעריף החדש גבוה מהתעריף המרבי המותר לגבייה עבור " נכסים אחרים " על פי תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות מקומיות בשנת 2000), תש"ס - 2000 (להלן: " תקנות ההסדרים"). לפיכך, גם אם יוכח כי התיקון האמור קיבל את אישור השרים כנדרש, הרי שהוא בלתי חוקי, שכן על פי סעיף 9(א) לתקנות ההסדרים, לא ניתן לאשר תעריף הגבוה מהתעריף המרבי הקבוע בתקנות. הקבוצה שבשמה הוגשה התובענה כללה את כל הנישומים אשר חויבו בארנונה בגין אחזקתם במחסנים בשטח העולה על 40 מ"ר בתחום שיפוטה של המשיבה בשנתיים שקדמו למועד הגשת התובענה. הסעד שהתבקש הוא השבת הסכומים שנגבו ביתר בשנתיים שקדמו להגשת התובענה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן השבת הסכומים שיגבו שלא כדין מיום הגשת התובענה ועד ליום שבו תחדל המשיבה מהגבייה.   

המשיבה הגישה תגובה לבקשת אישור ובגדרה העלתה טענות מקדמיות, בהן טענה לחוסר סמכות עניינית וכן טענה לשיהוי. לגופם של דברים טענה המשיבה, כי קביעת התעריף החדש נעשתה בהתאם לתעריף המרבי לקטגוריה " משרדים, שירותים ומסחר " בתקנות ההסדרים, שהיא הקטגוריה החלה על מחסנים, ולא הקטגוריה " נכסים אחרים ", כנטען על ידי המבקשים בבקשתם. נטען, כי כאשר ניתן לשייך שימוש בנכס כלשהו לסיווג ספציפי על פי הצו, יש להעדיפו על פני שיוך לקבוצת הסיווגים הכללית של " נכסים אחרים ". על כן, כדין שייכה המשיבה את הגדרת "מחסנים" לקבוצת הסיווגים " משרדים, שירותים ומסחר " וגזרה מקבוצה זו את מגבלת התעריפים המרביים החלים עליה במסגרת סיווג זה.

ביום 2.1.12 התקיים דיון מקדמי בבקשת האישור, שבגדרו הצעתי מתווה לסיום המחלוקת. הצדדים השמיעו את טענותיהם לפני ובסופו של הדיון נקבע התיק להגשת סיכומים.

לאחר הדיון המקדמי, הודיעו הצדדים כי הם החלו בהידברות ביניהם לצורך גיבוש הסדר פשרה וביום 31.5.12 הוגש הסדר הפשרה לאישורי.

2. תוכן ההסדר

בהסדר הפשרה צמצמו המבקשים את טענותיהם למחסנים המשרתים בתי מלאכה ומפעלי תעשייה בלבד, תוך ויתור על טענותיהם ככל שהן מתייחסות למחסנים שאינם נכללים בקבוצה זו. זאת, בשל האפשרות לאבחן ולהחריג קבוצת נכסים זו בהתאם להיסטוריה החקיקתית של הסיווג. משכך, הסדר הפשרה כולל את כל המחזיקים בנכסים המסווגים על ידי המשיבה כ"מחסנים" ומשרתים בתי מלאכה ומפעלי תעשייה והעילה שלגביה יקבע מעשה בית דין כוללת טענה לאי חוקיות וחריגה מחוקי ההקפאה ביחס לנכסים המסווגים כמחסנים ומשרתים בתי מלאכה ותעשייה בלבד.

הסדר הפשרה צופה פני עתיד ולפיו בצו הארנונה לשנת 2013, אשר יוגש על ידי המשיבה לאישור מועצת העיר, תבקש המשיבה לשנות את סעיף 3.3.1 לצו הארנונה, באופן שירחיב את הגדרת בתי מלאכה ומפעלי תעשיה גם למחסנים המשרתים אותם. לאחר שתקבל המשיבה את אישור מועצת העיר לתיקון האמור, תגיש המשיבה לשרי הפנים והאוצר בקשה לאישור חריג של השינוי האמור בצו הארנונה לשנת 2013. כנגד התחייבות המשיבה כאמור, מתחייבים המבקשים לוותר על כל סעד או תביעה או תובענה כנגד המשיבה בגין העילה נשוא התובענה.

על פי ההסדר, המשיבה תביא לידיעת קבוצת הנישומים לגביה חל ההסדר את תוכן ההסדר. כמו כן, אם וכאשר יאשרו מועצת העיר ושרי הפנים והאוצר את התיקון המבוקש בצו הארנונה, תבקש המשיבה מנישומים המחזיקים במחסנים המשרתים בתי מלאכה ותעשיה להעביר לידיעתה נתונים אלו, על מנת שסיווג הנכס יתוקן בהתאם לתנאי הסדר הפשרה.

במסגרת הסדר הפשרה, המליצו הצדדים לבית המשפט, כי כל אחד מהמבקשים יקבל גמול בסך 30,000 ש"ח וב"כ המבקשים יקבלו שכר טרחה בסך 120,000 ש"ח בתוספת מע"מ.  

3. ההליכים בעניין ההסדר

כאמור, ביום 31.5.12 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר הפשרה, שעל תוכנו עמדתי לעיל.

בהחלטתי מיום 11.9.12 עמדתי על כך, שבנסיבות העניין אין מקום למנות בודק לצורך בדיקת הסדר הפשרה, שכן הסדר הפשרה איננו כולל השבה או העברה כספית לחברי הקבוצה. ציינתי, כי המדובר בהסדר הצופה פני עתיד, שבגדרו הוסכם כי מחסנים המשרתים בתי מלאכה ומפעלי תעשייה יחויבו לפי התעריף החל על בתי מלאכה ומפעלי תעשייה וכי השאלה העיקרית לעניין בחינת סבירותו של ההסדר היא שאלת הסיכויים והסיכונים בניהול ההליך עד תומו, במתכונתו המקורית, זאת בעיקר לנוכח השאלה המשפטית הכיצד היה על המשיבה לסווג "מחסנים" לצורך קביעת התעריף המרבי המותר, ועל כן אין יתרון להערכת בודק על פני הערכת בית המשפט.

לאור זאת, הורתי לצדדים להגיש לאישורי הודעה בדבר הבקשה לאישור הסדר פשרה לצורך פרסומה בעיתונות, אשר תכלול בין היתר תיאור תמציתי של הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות, הזמנת התובעים המיוצגים להודיע בתוך 45 יום מיום הפרסום אם ברצונם להיכלל בקבוצת התובעים והודעה על זכותם שלא להיכלל בקבוצה. קבעתי, כי לאחר שנוסח ההודעה יאושר על ידי, תפורסם ההודעה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה ארצית, במקומונים של העיר תל-אביב ובאתר האינטרנט של המשיבה וזאת גם בשפה הערבית. עוד הורתי לצדדים, להעביר העתק ההודעה על הסדר הפשרה והבקשה לאישורו וכן העתק מהתובענה ליועץ המשפטי לממשלה.

לאחר שאישרתי ביום 2.1.13 את נוסח הודעה בדבר הבקשה לאישור הסדר פשרה, פורסמה ההודעה בעיתונים "הארץ", "פוסט ישראל", "כל אל עראב", "המקומון תל אביב" "זמן תל אביב" ובאתר האינטרנט של המשיבה.

לאחר הפרסומים הנ"ל, לא הוגשו התנגדויות להסדר הפשרה מטעם מי מחברי הקבוצה או כל גורם אחר ואיש לא הודיע על רצונו לצאת מן הקבוצה. היועץ המשפטי לממשלה הודיע, כי אין הוא מתנגד לאישור הסדר הפשרה, והוא מותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט.

4. אישור הסדר הפשרה

בהמשך להחלטתי מיום 11.9.12, החלטתי לאשר את הסדר הפשרה, אשר עונה לדעתי על דרישות סעיף 19 (א) בחוק תובענות ייצוגיות שזו לשונו: